גז"ד למורשע בקשירת קשר לביצוע פשע ובשוד בנסיבות מחמירות של קשישה

(ביחס לנאשם מס' 1, אושרי קבלאוי)

1.       הנאשם מס' 1 (להלן - "הנאשם"), צעיר יליד 1988, תושב חיפה, הורשע על פי הודאתו בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן - "החוק"), ושוד בנסיבות מחמירות, עבירה לפי הסעיפים 402(ב)+29 לחוק.

          בכתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה הנאשם, מסופר סיפורה של הגב' מלכה יריב, ילידת שנת 1926 (להלן - "המתלוננת"), אשר נפלה קורבן למעשה מכוער של שוד מתוכנן היטב ע"י חבורה של צעירים.

2.       הנאשם הועמד לדין על פי כתב אישום שבו הואשמו שלושה נאשמים. בפתח הישיבה הראשונה שנקבעה לשמיעת הראיות חזר בו הנאשם מכפירתו, הודה בעובדות כתב האישום והורשע על פי הודאתו.

          משפטם של שני הנאשמים האחרים נמשך ואנו מצויים בעיצומה של שמיעת הראיות ביחס אליהם.

אני רואה להדגיש ולהבהיר שכל שייאמר בגזר דין זה, ביחס לנאשמים 2 ו-3, נאמר לכאורה בלבד לאור העובדה שכך נטען בכתב האישום שבעובדותיו הודה הנאשם.

3.       המתלוננת הלכה לסניף בנק לאומי שברחוב הרצל 33 בחיפה (להלן - "הבנק") ומשכה שם סכום של 1,500 ש"ח. באותה עת שהה מאיר אזוואט (להלן - "מאיר") וראה את המתלוננת מושכת כסף בדלפק הבנק. מאיר יצר קשר עם הנאשם מס' 3 (מרדכי פדידה) שהיה יחד עם נאשם 2 (שני מוניס) והודיע להם כי ראה את המתלוננת מושכת כסף וקרא להם להגיע למקום כדי לשדוד את המתלוננת.

          לאחר האמור לעיל, עקב מאיר אחרי המתלוננת עד שפגש בנאשמים 2 ו-3, כאשר הנאשם 2 נהג באותה עת ברכב מסוג וולבו בצבע לבן שמספרו 40-618-17 (להלן - "הרכב"), ומאיר הצביע על המתלוננת והלך מן המקום.

          כעבור מספר דקות פגש הנאשם אושרי קבלאוי בנאשמים 2 ו-3 וחבר עליהם במטרה לשדוד את המתלוננת.

          בעוד המתלוננת עושה את דרכה מרח' הרצל לבית אחותה שברח' ארלוזרוב 22 (להלן - "הבית"), עקבו אחריה שלושת הנאשמים עד הבית.

          בסביבות השעה 12:30, כאשר הגיעה המתלוננת למדרגות הכניסה לבית, תקף אותה הנאשם אושרי קבלאוי מאחור, הפיל אותה בחוזקה ארצה ומשך בכח את תיקה חרף התנגדותה, וגנב אותו.

          לאחר האמור לעיל, ובעוד המתלוננת שרועה על הרצפה כשהיא שותתת דם, נמלטו הנאשם אושרי קבלאוי והנאשם פדידה ברכב שבו המתין הנאשם 2 (שני מוניס) שנהג ברכב ללא רשיון נהיגה וללא רשיון רכב, והשלושה ברחו מהמקום בנסיעה מהירה.

          כתוצאה מן המעשים המתוארים לעיל נחבלה המתלוננת קשות בפניה ובשיניה ונגרם לה שבר בשורש כף היד.

4.       המתלוננת עצמה העידה בפני במסגרת הראיות לענין העונש.

המתלוננת  סיפרה שכתוצאה מן הארוע נגרמו לה הן נזקים נפשיים והן נזקים גופניים וכן נגרמו לה הוצאות רבות. המתלוננת סיפרה על הבהלה הרבה שתקפה אותה, על כך ש "עפו לי השיניים, היד היתה שבורה ולא יכולתי להזיז אותה. התיק שלי נעלם והיו לי מסמכים. על מנת לשחזר הייתי צריכה להוציא הוצאות רבות. הייתי צריכה לשחזר את כרטיסי האשראי ואת תעודת הזהות ודברים אישיים רבים".

המתלוננת סיפרה שמזירת הארוע פונתה לבית החולים בני ציון לצורך קבלת טיפול רפואי. לדבריה, מצבה הגופני עדיין "לא בסדר": "על היד יש לי מתקן שזה לא יזוז ממקומו. האורטופד הודיע לי שזו נכות לכל החיים. הוא אמר לי שהוא יכול לתקן את היד אם הוא ישבור לי את היד ואז בכח הוא יסדר את זה אבל הודיתי לו על זה וויתרתי".

המתלוננת סיפרה כי היא, העוסקת בהוראה, בורכה בכתב יד "לתפארת". על כתב ידה זה זכתה  למחמאות רבות מכל תלמידיה ומהמורים שהדריכה במשך השנים. ואולם, עתה אין היא יכולה לשוב ולכתוב באותו כתב יד "יפה ומיוחד במינו".

המתלוננת ציינה כי גם החשיפה הציבורית לה "זכתה" גרמה לה לעוגמת נפש והוציאה אותה מאלמוניותה בעל כורחה. היא הפכה להיות, כלשונה, "שחקנית טלויזיה". בכל מקום שאליו פנתה התעניינו בשלומה ושאלו אותה כיצד היא מרגישה. זאת, משום שכל אחד ידע וראה אותה פצועה.

המתלוננת טענה כי בדבריה בבית המשפט היא משמשת לפה לכל הקשישים. לדבריה היא דיברה עם קשישים רבים ואלה אמרו לה כי "אין מה לפנות למשטרה כי מה המשטרה תעשה? הם יגיעו למשפט ויצאו בעונש קל". על שום כך דרשה המתלוננת "בשם כל הקשישים שהותקפו ושלא יותקפו בעתיד, כי ינתן העונש המקסימלי שיכול להנתן, כי אנחנו לא נוכל להדביר את האלימות הזו".